Cycling in the Time of Climate Change

Written by Jon Lipman, 6/11/2010

                     Bikes in the mid-day shade. Nahal Livnim (Israel)

You don't have to be a meteorologist or scientist to notice there is a change in the seasonal weather patterns. You only need to be a mere outdoor enthusiast who marks and notes the conditions each time on venturing out for any activity under the open sky. Something is definitely happening up there in the vast blue yonder.

I have been noting temperatures for twenty years now whilst logging the rides of the Carmel Mountain Bike Club. The ride last Shabbat had unusually high temperatures for the season, as indeed had two of the three previous rides - tyre melting mid 30's ! Riding up mountains (struggling in my case!) towards the middle of November with a sun beating down at 37C is definitely cause for concern. This is a new experience for us all in the club, and affects the performance of the riders and the planning of the routes.

For those of you who take an interest in the burning issue of cycling in the time of climate change here are the temperatures over the last 5 years taken on approximately the same date of a club ride (early November in Israel):
2005 20C
2006 22C
2007 29C
2008 28C
2009 32C
2010 36C

One doesn't have to have a degree in statistics or climatology, to take note of the pattern above.

And so it was , on the ride, last Shabbat, when the club met at Rama in the Lower Galillee. (in the Northern part of Israel).

The early morning climb through the olive groves to Deir el Assad was pleasant enough. The olive picking season is underway (perhaps a little earlier this year - the climate, again!) and we had to bypass the local villagers in their beat-up pick-ups scrambling up the slopes to start the tree beating. We continued up the road to the sound of music from the fields at Parod, a more commercial festival of the Olive Season.

We went on up to Shefer, by way of a very over-grown, un-rideable, jungle of a trail, but at least we were pleased for the shade it afforded. By the time we reached Amirim we were ready for a breakfast-break, admiring the fantastic view over the Galillee Mountains.

Afterwards, the temperatures were climbing, but we didn't really care, as we were descending, down the dusty 500 metres drop to Nahal Amud. This is one of one of the best mountain biking descents in the country, and we made the most of it. Broad smiles all round.

The atmosphere changed in the mid-day sun, as we climbed up from Nahal Amud to Ein Livnim. My energy levels were draining away in the heat, and others were suffering too, especially the local wild-life. We saw little mammals (hyraxes ?) stampeding to the cool shelter of a tunnel under nearby road #65.

The push up Nahal Livnim was slow and labourious, and the punctures were beginning too. This is no coincidence either, as I am sure the temperature levels affect the preformance of the anti-puncture inner tubes . Also, the continuing dry conditions have made the terrain very sharp and thorny.

By the time we reached the foot of Har Hazon, the mood in the group was to cut the ride short and leave the ascent of this peak for another time, perhaps in cooler conditions. We had already climbed over 900 metres in just 30kms, so that was quite sufficient for the majority of the riders.

I await with concerned interest to see the conditions that await us on our next monthly Shabbat ride in December in the Judean Desert. Mud, flash floods, snow ?? Stranger things have happened and will happen, while cycling in the Time of Climate Change !

GPS Track of the ride for GoogleEarth
Slideshow of the ride

Source: Freewheelin Jon 2010

הדרך למוצר ירוק

אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר תעשיות (1980) בע"מ, יו"ר ועדת חומרים של המועצה הישראלית לבנייה ירוקה.

LiveJournal Tags: תרמוקיר,בניה ירוקה,בנייה ירוקה,אלי כהן,הדרך למוצר ירוק

לאחר שסיפרתי בפוסט הקודם על המהפכה בפס הייצור, אני רוצה לספר לכם על תחום מרתק לא פחות שהיה כרוך בשינויים משמעותיים – יירוק המוצרים.

הדרך למוצר ירוק.

התהליך כולו - חינוך העובדים, יירוק המפעל ופס הייצור, שינוי הקריטריונים – כולם בסופו של דבר כיוונו למטרה הגבוהה שהיא הפיכת מוצרי תרמוקיר למוצרים ירוקים. אז, בתחילת הדרך, מצאתי את עצמי יוצא עם הטכנולוג של החברה למסע של מחקר ולימוד בעולם. רצינו ללמוד איך עושים את זה, כיצד הופכים מוצרים לירוקים ובפרט מוצרי בנייה. את המסקנות הבאנו לארץ. היינו חלוציים בנושא וזה מה שהפך את התהליך שלנו לארוך ומתיש. הפנייה שלנו למשרד התקנים, אילצה גם אותם ללמוד את הנושא שכן אנחנו היינו התקדים. כיום, שלוש שנים אחרי תחילת התהליך, חברת תרמוקיר מובילה בישראל עם סל המוצרים הירוקים: 27 תווי תקן ירוקים לחומרי טיח תרמי ודבקים המיוצרים בתרמוקיר.

להפיכת המוצרים שלנו לירוקים באופן יסודי ואמין שעומד בקריטריונים של קבלת תו תקן ירוק (על תו התקן הירוק תוכלו לקרוא בפוסט הבא), היה משקל רב. הובלנו מספר מהלכים על מנת להפוך את המוצרים הקיימים לירוקים, משמע בעלי יעילות אנרגטית גבוהה וצמצום הפגיעה באיכות הסביבה. כמובן שכל מוצר חדש חייב גם הוא לעמוד בקריטריונים של מוצר ירוק - קריטריונים המתייחסים לחומר הגלם, לייצור ולתוצרים. הפעולות הכרוכות בייצור ושיווק מוצר ירוק סובבות ב-360 מעלות את המוצר החל משלב חומרי הגלם ועד לאריזה, לכן גם השינויים שנדרשנו להם היו בכל זוויות היצור והשיווק: חיפוש חומרי גלם חליפיים – כאלה עם טביעת רגל פחמנית נמוכה (=אחוז נמוך של פלטת גז חממה), חומרי גלם ממוחזרים, מחומרים הניתנים למחזור, שיתופי פעולה עם ספקים שעומדים בקריטריונים ירוקים, צמצום השימוש בחומרים המזיקים לסביבה ועוד. המהפכה הירוקה בתרמוקיר קבעה נורמה חדשה שמכתיבה את 'הסף הירוק' – מי שלא ירוק, לא נכנס.

פעמים רבות אני נשאל לגבי הרווחיות של מוצר ירוק. באחד מהפוסטים הבאים אתייחס לנושא זה בצורה מקיפה יותר אך אני יכול לסכם פוסט זה ולומר שתהליך הפיכתם של המוצרים לירוקים, לא רק שלא ייקר את העלויות הייצור כי אם להיפך. בפוסט הבא אסביר על תו התקן הירוק ובפוסטים הבאים אתייחס לדילמות הכרוכות בתהליך שעברה תרמוקיר ושהן חלק בלתי נפרד ממהפכות ירוקות בחברות.

ועד הפוסט הבא – Keep it green!

אלי כהן.

פוסט 1: מהחזון אל פס הייצור

פוסט 2: מיירקים את פס הייצור

חברת תרמוקיר מספקת מוצרי איכות לבנייה. המוצרים עוברים מעקב בקרת איכות מחמירה בכל שלבי התהליך - החל מכניסת חומרי הגלם, לאורך שלבי הייצור ועד לאריזת המוצר, האחסנה וההובלה לאתר הבנייה. לאתר תרמוקיר

תרמוקיר: תחילתה של המהפכה בפס הייצור

אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר תעשיות (1980) בע"מ, יו"ר הפורום העסקי של העמותה לבניה ירוקה ויו"ר ועדת חומרים של המועצה הישראלית לבניה ירוקה.

בפוסט הקודם, סיפרתי על תחילת המהפכה הירוקה של תרמוקיר, שכמו כל מהפכה – התחילה בחזון. כמובן שהיציאה לדרך הייתה תלויה בהסכמת הבעלים והדירקטוריון, ובשיתוף פעולה מצידם הנתמך באמון ובראיה עסקית המצדיקה את המהלכים העתידיים.

המהפכה בפס הייצור.

'יירוק' פס הייצור דרש מספר צעדים. הראשון שבהם היה לפרק את המרכיבים השונים של תהליך הייצור ולבחון כל מרכיב בתהליך. נתנו תשומת לב למספר משתנים בתהליך המשפיעים על איכות הסביבה. לאחר מכן, בדקנו שיפורים אפשריים בהם והוצאנו אותם לפועל. השינויים שנדרשו היו בשתי רמות – בטווח המיידי ובטווח הרחוק והמתמשך. כך למשל בטווח המיידי – הוחלפו כל מלגזות הסולר במלגזות חשמליות וכל המנועים לחסכניים בחשמל. צמצמנו את כמויות האשפה על ידי הפרדה ומיון של הפסולת (קרטון, נייר, פסולת תעשייתית), והעברתה למיחזור - שינוי זה הביא לחסכון של כ- 70% בעלויות פינוי האשפה. בטווח המתמשך – הצבנו קריטריונים 'ירוקים' המודדים יעילות אנרגטית, ואלה הנחו כל רכישה של מכונה חדשה. בסיום התהליך הגענו להתייעלות אנרגטית של כ-17%!

התייעלות אנרגטית וחיסכון במשאבים, הם רק חלק מההיבטים הקשורים לאיכות הסביבה. זיהום אוויר הוא היבט נוסף. גם בהקשר זה נתנו את הדעת וחיפשנו פתרונות יצירתיים לצמצום פחת ופסולת וכמו כן לצמצום בגורמים מזהמי אוויר. פתרון יצירתי כזה הוא למשל המעבר למערכות סילו סגורות (המשמשות לאחסון סוגי אבקות שונות). בעבר, חומרי הגלם היו נשפכים ומשונעים אל מערכות הסילו באמצעות בור קבלה. באופן בלתי נמנע פעולה זו הביאה לפיזור של החומרים שהביא לפחת ולפגיעה באיכות האוויר במפעל. השינוי שביצענו – מעבר למיכליות המגיעות ישירות למפעל ומזרימות את חומרי הגלם ישירות למערכת הסילו. שינוי זה הביא לצמצום בפחת וחיסכון בחומרי גלם, אך יותר מכך זכינו לאוויר נקי ובריא יותר בסביבת המפעל וסביבה בריאה ונעימה יותר לעובדים.

לסיכום – כפי שציינתי בפוסט הראשון, מעבר לתעשייה ירוקה דורש שינויים ברבדים שונים, מורכבים יותר ופחות. במעבר זה יש לבחון את כל שלבי הייצור, קטנים כגדולים, ולבצע את השינויים הנדרשים ללא פשרות ולא עיגולי פינות.

על הצעדים הנוספים בתהליך שעברה תרמוקיר תוכלו לקרוא בפוסטים הבאים – השינויים במוצרים, חינוך העובדים ורתימתם לתהליך, ההשלכות הכלכליות והחותמת הירוקה – היא תו התקן הירוק.

ועד הפוסט הבא – Keep it green!

אלי כהן.

בפוסט הבא: מיירקים את המוצרים.

הפוסט הקודם: מהחזון אל פס הייצור

חברת תרמוקיר מספקת מוצרי איכות לבנייה. המוצרים עוברים מעקב בקרת איכות מחמירה בכל שלבי התהליך - החל מכניסת חומרי הגלם, לאורך שלבי הייצור ועד לאריזת המוצר, האחסנה וההובלה לאתר הבנייה. לאתר תרמוקיר

מהחזון אל פס הייצור - מנכ"ל תרמוקיר תעשיות (1980) בע"מ כותב

אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר תעשיות (1980) בע"מ, יו"ר הפורום העסקי של העמותה לבניה ירוקה ויו"ר ועדת חומרים של המועצה הישראלית לבניה ירוקה.

המוּדעות הירוקה כבר אינה נחלתם הבלעדית של קובץ 'משוגעים לדבר' והיא חודרת לכל תחומי החיים. התחזיות הקודרות לגבי עתידו של כדור הארץ והשפעת הנזקים הסביבתיים על בריאות הציבור ואיכות החיים, העלו את רמת המודעות, העניין והמעורבות והכניסו אותם לתוך הבית של רבים מאיתנו – החל ממחזור בקבוקים ושימוש בנורות חסכוניות ועד להעדפת מוצרים אקולוגיים.

אני באופן אישי נחשפתי לתחום הירוק בשנת 1989 בזמן שביקרתי בשבדיה. גיליתי מדינה שנמצאת כבר הרבה מעבר למודעות ואוכפת בצורה מקיפה ויסודית שגרת חיים ירוקה: החל מהפרדת אשפה, שימוש במנורות חסכוניות, מחזור מים אפורים, אנרגיה סולרית והפחתת זיהום סביבה על ידי שימוש בדלקים חליפיים. החיידק הירוק דבק בי בביקור וגרם לי להתעניינות ולמידה של הנושא הירוק. עם הזמן, התגבשה אצלי ההבנה כי גם תעשיה יכולה להיות ירוקה וידידותית לסביבה. את ההבנה הזו הבאתי לחברת תרמוקיר, בה אני מכהן כמנכ"ל מאז 2003.

יירוק תעשיה בכלל אינו דבר פשוט, ובתעשיית הבנייה בפרט. על מנת להעביר את החזון לפס הייצור נדרשים יותר ממודעות וכוונות טובות. בסופו של יום, החברה נמדדת ביעילות ובערך המוסף אותו היא מביאה. היום, שלוש שנים אחרי שהתחלנו את המהפכה הירוקה בתרמוקיר, 'בנייה ירוקה' היא כבר מושג מוכר שמושך יותר ויותר מהנדסים, קבלנים ואדריכלים לגלות בו עניין. העניין הגובר הוא כמובן תוצאה ישירה של מודעות וביקוש מצד הצרכנים. אנחנו בתרמוקיר שמחים לקחת חלק פעיל ודומיננטי בהובלת תהליכים ירוקים והנחלתם לתעשייה כולה. תרמוקיר משלימה בימים אלה תהליך של יירוק המפעל המצטרף ל- 14 תווי תקן ירוקים, מתוכם 3 תווי תקן לטיח התרמי, ו-11 לכל סוגי הדבקים המיוצרים במפעל. שלוש שנים אחרי שהחזון הירוק נכנס לשערי המפעל, יש לנו כבר תעודות שמוכיחות כי יירוק תעשייה אינו בגדר חלום.

על התהליך שעברה תרמוקיר תוכלו לקרוא בפוסטים הבאים – על השינויים בפס הייצור, חינוך העובדים ורתימתם לתהליך, על ההשלכות הכלכליות ועל החותמת הירוקה – היא תו התקן הירוק.



להתראות בפוסט הבא,
אלי כהן.


בפוסט הבא:
מיירקים את פס הייצור.


חברת תרמוקיר מספקת מוצרי איכות לבנייה. המוצרים עוברים מעקב בקרת איכות מחמירה בכל שלבי התהליך - החל מכניסת חומרי הגלם, לאורך שלבי הייצור ועד לאריזת המוצר, האחסנה וההולה לאתר הבנייה.

לאתר תרמוקיר

שאלות לאלי כהן ניתן להפנות לדוא"ל info@termokir.co.il

להפוך את שיבא למרכז רפואי ירוק

מאת פרופ' זאב רוטשטיין, מנהל המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר.

תאריך פרסום: מרץ 2010

אני מבקש לשתף אתכם בשורה של יוזמות ומהלכים שנקטנו, ובתוכניות עתידיות שבכוונתנו להוציא אל הפועל, והכל מתוך כוונה להפוך את בית החולים שלנו לידידותי לסביבה, לעובד, לחולה המטופל ולבני משפחתו וחבריו המבקרים אותו * כבית החולים של המדינה וכחלוץ לפני המחנה בנושאים רבים, חובה עלינו להוביל ולשמש דוגמא גם בנושאי איכות הסביבה.

המרכז הרפואי שיבא – בדומה למפעלים ואירגונים רבים במשק הישראלי – החליט להשקיע מחשבה, יצירתיות, זמן ומשאבים במגמה לקרב ככל שניתן את בית החולים שלנו למרכז רפואי ירוק, שנושאי איכות הסביבה טבועים ב-DNA האירגוני שלו.

ברצוני לשתף אתכם בשורה של יוזמות ומהלכים שכבר נקטנו, המסייעים לנו להפוך את בית החולים לידידותי לסביבה, לעובד, לחולה המטופל ולבני משפחתו וחבריו המבקרים אותו.

אנחנו בית החולים הגדול במדינה וזוהי משימה קשה, כמעט בלתי אפשרית, להפוך למרכז ירוק במלוא מובן המושג ובכפוף לכל הנהלים והדרישות הנלוות. בית החולים שלנו הוקם בשנות החמישים של המאה הקודמת, איש לא חשב אז על נושאי איכות סביבה, על איך לא לזהם את הקרקע או על איך לטפל בפסולת. רק סוגיית החלפת תשתיות ישנות ובעייתיות הנמצאות איתנו עשרות בשנים מחייבת השקעה כספית אסטרונומית ועצירת פעילויות, גזירות שלא נוכל לעמוד בהן.

אולם אנחנו אף פעם לא מרימים ידיים ולא אומרים נואש. חשוב מאד שנהיה חלוצים וניתן דוגמא עד כמה חשובה סביבה ירוקה, בוודאי כשמדובר בבית חולים. אנחנו חייבים לספק לחולים שלנו צל, מים, ירוק בעיניים, אוויר נקי, סביבה נקיה, רוגע ואווירה טובה. כל-כך חבל שיש בקרב מקבלי ההחלטות במדינה שלנו כאלה שעדיין לא מבינים את החשיבות העליונה של הנושאים הללו ומנסים בביורוקרטיה ובקוצר ראות לטרפד יוזמות ירוקות. אבל כאמור, אנחנו לא נרפה ולא נוותר. יצאנו לדרך ירוקה וחשובה, והנה בפניכם סיכום ביניים למה שעשינו עד כה:

מים אפורים.

פרויקט מיחזור מי המכבסה. השנה נמחזר כ-80 אחוז ממי המכבסה שלנו, וזהו חיסכון של 60 עד 80 אלף מטר מעוקב מים בשנה.

מים להשקייה.

פעילות הדחפורים המואצת בחלק הדרומי של בית החולים נועדה להקים בריכות אגירה למי גשמים, עד 100 אלף מטר מעוקב מים בשנה. מים אלה מיועדים להשקייה ולשימוש כמים טכניים בהם אנו משתמשים בין השאר למיזוג בית החולים. באופן זה נחסוך מהמים אותם אנו שואבים מהבארות שלנו ונצמצם את הפגיעה באקוויפר החוף.

תיקון הזיהום באקוויפר החוף.

הזיהום נגרם מרעלים של חומרי הדברה. באמצעות מפעל טיהור מים הקיים ופועל בשיבא אנו מנקים את מי האקוויפר, מעבירים אותם דרך פחם פעיל, ומשמישים את המים הלא-טובים לשימוש שוטף.

הקמת מפעל לאצות.

בשיתוף עם חברת קצ"א אשקלון. האצות מנצלות את ה-CO2 מהארובות ומשחררות חמצן לאוויר. האצות, בסיס לטיפול רפואי מתקדם במספר מחלות, והן מוצר בביקוש עצום. הפרוייקט המשותף הוא בסיס למחקר וטיפול מתקדם בשיבא, ותוצאת הלוואי שלו היא תרומה לסביבה ירוקה.

חשמל סולארי.

אנו מפעילים כבר בשיבא יחידה סולארית ראשונה לייצור חשמל, ובכוונתנו להקים ארבע יחידות נוספות של 50 קילוואט כל אחת. מעתה ואילך, כל גג חדש בשיבא יתוכנן וייבנה כגג סולארי, המייצר חשמל מאנרגיה מתחדשת.

מפעל הפרדת פסולת.

אנו מטפלים בפסולת ביולוגית, פסולת כימית ופסולת רדיואקטיבית, מעקרים את הפסולת הביולוגית ומעבירים אותה לאתר דודאים. מדובר לא רק בפסולת של שיבא, אלא גם של בתי חולים אחרים, המשתמשים ונעזרים במיומנות המקצועית שלנו ובמתקן אותו אנו מפעילים.

שימוש בגז טבעי.

הפסקנו את הסקת הדוודים במזוט ובסולר ועברנו להשתמש בגז טבעי, כשהפליטות אינן מזהמות את האוויר כפי שהיה קודם לכן, ומוגדרות כידידותיות לסביבה.

מניעת המלחת קרקע

עברנו לשימוש באשלגן במקום נתרן בריכוך מים, ודרך כך אנו מונעים המלחה של הקרקע.

הקטנת פליטות

הקטנו בשליש את סך כל הפליטות בשיבא.

קרינה.

הפחתנו משמעותית את הקרינה בבית החולים (במקרים מסויימים מדובר בהפחתה של 50 אחוז!).

מדובר, בין היתר, בביצוע בדיקות MRI בטן (מחלות מעיים כרוניות) במקום CT בטן; הפחתת מספר בדיקות CT במיון, ביטול כמעט מוחלט של בדיקות CT בילדים, שימוש במכשיר CT חדש, שהקרינה שלו נמוכה פי עשרה ממכשיר CT רגיל, הובלה בארץ בשימוש ב-MRI שד, במקום ממוגרפיה המושתתת על קרינת רנטגן ועוד.

מיחזור קרטונים.

בשיבא אוספים את כל הקרטונים ומעבירים אותם דחוסים למיחזור.

מיחזור סוללות.

לא משליכים בשיבא סוללות לזבל, אלא אוספים ומפנים אותם לאתרים מיוחדים.

טונרים.

לא נרכשים טונרים חדשים למדפסות ולמכשירי הפקס מבלי שנלקחים מאיתנו הטונרים הישנים.

בנוסף, ציוד אלקטרוני נאסף דרך קבע ומפונה למיחזור על-ידי קבלן.

בשביל הבריאות.

אנו בשלבים מתקדמים של סיום הקילומטר האחרון של "בשביל הבריאות", משעול הליכה נעים וידידותי, המקיף את גדרות המרכז הרפואי ומאפשר ריצה ו/או הליכה ספורטיבית לצוות שיבא ולמטופלי בית החולים ואורחיו. בנוסף, קיים בבית החולים חדר כושר לרווחת העובדים, ומדי שנה מאורגנים ימי ספורט המעודדים פעילות ספורטיבית בריאה ומהנה.

פינות ירוקות.

אנו מקפידים על שיפור הגינון במרחבי הקמפוס, ובהדרגה נהפוך את כל החללים שבין הבניינים לפינות ירוקות-מרגיעות. גן הפסלים, הצמוד לבית החולים השיקומי, וגינת רונית הצמודה למגדל האישפוז המרכזי, הן שתי דוגמאות המשקפות את תפיסת עולמנו בנושא זה.*

יש לנו עוד תוכניות רבות בנושאים הירוקים, ובין היתר:

· הקמת תחנת כוח בשיבא המייצרת חשמל וקיטור באמצעות גז טבעי. תחנה זו תספק את כל צרכי החשמל של בית החולים, ותאפשר מכירת חשמל למוסדות שכנים כמו אוניברסיטת בר-אילן.

· טיפול במי שופכין. אם נצליח לקבל ממשרד הבריאות רשיון לעסוק בנושא חשוב זה, נוכל להשתמש בכחצי מיליון מטר מעוקב של מי שופכין לצורך השקיית גינות, לרבות גינות של עיריית רמת-גן שמחוץ למרכז הרפואי שלנו (כמו, למשל, הפארק הלאומי של רמת-גן).

· הקמת מפעל לטיפול סופי באשפה. האשפה תיטחן ותעבור הליך תרמי בסופו ניתן יהיה לגרוס אותה לחצץ מינרלי ולהשתמש בה לצרכי בינוי, לסלילת כבישים וגם לגינון.

***

פעילות ירוקה איננה טרנד כפי שרבים סוברים.

פעילות ירוקה היא צורך קריטי להגן על עצמנו, להקיף את עצמנו בסביבת עבודה נקיה יותר, בטוחה יותר, בריאה יותר, ידידותית יותר.

כחלוץ לפני המחנה בנושאים רבים, נטלנו על עצמנו גם את המשימה הקריטית הזו. הבה נשלב ידיים, נוביל את המרכז הרפואי שיבא קדימה בנושאי איכות הסביבה, ונשמש דוגמא ומודל לחיקוי במערכת הבריאות בישראל.

---

מרכז האנרגיה בשיבא - ככה זה עובד

מאת אורי שטיין, סגן מהנדס ראשי ומהנדס מיזוג האוויר בשיבא.

כדי לקרר חדר בקיץ צריך ללחוץ על כפתור שמפעיל את מתקן המיזוג שעל הקיר או החבוי מעל התקרה האקוסטית, כדי לחמם בחורף לוחצים על אותו הלחצן. לכאורה פשוט וקל, אבל זה לא בדיוק ככה...

קירור החדרים בקיץ מבוצע באמצעות מים מקוררים לטמפרטורה של 5.5 מעלות צלזיוס שמקורם במרכז האנרגיה בו מותקנות מספר יחידות קירור מים שתפוקת כל אחת מהן כתפוקת 500 מזגנים מפוצלים המשמשים לקירור סלון בשטח של כ-40 מ"ר. ליד כל יחידה מערכת משאבות ומכונות נוספות שמסייעות בקירור המים. ובסך הכל תפוקתה מקבילה לתפוקת 3,000 מזגנים כאלה.

ממרכז האנרגיה המים המקוררים מוזנים אל הבניינים השונים ואל הצרכנים באמצעות רשת צינורות מים ייעודית למיזוג המכסה את כל שטח בית החולים ומערכת משאבות הנמצאות במרכז האנרגיה ובכל בניין.

במרכז האנרגיה נמצא מתקן ייחודי לחסכון בעלויות התפעול של מערכת קירור המים והוא מאגר הקור. מאגר הקור, שהינו הגדול בארץ, הוא מיכל מים בנפח של 10,000 מטר מעוקב. את המים מקררים בלילה באמצעות יחידות קירור המים בשעה שעלות החשמל נמוכה. את המים המקוררים שולחים ביום לצרכנים בשעה שעלות החשמל גבוהה במקום להפעיל את יחידות קירור המים שהינם צרכני חשמל כבדים.

מרכז האנרגיה ורוב היחידות לטיפול באוויר מחוברים למערכת בקרה ממוחשבת, באמצעותה ניתן לשלוט מרחוק על פעולת המערכות, לווסת את הטמפרטורה באיזורים השונים, לבדוק את תקינות המערכות, לזהות תקלות ולתקן את חלקן.

מערכת הבקרה הממוחשבת מאפשרת להפעיל את מערכת המיזוג באופן חסכוני באמצעות הפעלת והפסקה מרוכזת, ויסות כמויות המים המקוררים והמחוממים המוזרמים לבניינים השונים והפעלת יחידות קירור המים במרכז האנרגיה.

במערכות המיזוג מיושמים בכפיפה אחת תרמודינמיקה, מכניקה, הידראוליקה, חשמל, פיקוד ובקרה, מחשבים, תקשורת מחשבים ואף כימיה לטיפול במים – והכל כדי שניתן יהיה למזג את החדר בלחיצת כפתור.

מרכז האנרגיה בשיבא ממזג שטח של כ-150 אלף מ"ר ועלות הפעלתו כ-12 מיליון שקל לשנה. את המערכת המורכבת הזו מתפעל ומתחזק צוות מסור ומיומן של שמונה מהנדסים, הנדסאים וטכנאים, שניים מהם זכו לאחרונה בפרס העובד המצטיין.

הכתבה פורסמה במגזין עובדי המרכז הרפואי שיבא, תל השומר.

סכנה ברורה ומיידית

קל לנו יותר לחוש מאוימים מהגרעין האיראני מאשר מבעיות הסביבה ומאיומים דמוגרפיים. מדוע אנחנו טומנים ראשינו בחול?

גילי הרפז | 24/3/2010 15:50

השבוע פורסם בדוח הסביבתי השנתי של עמותת "אדם טבע ודין" כי ישראל מזרימה למעלה מ- 30 מיליון מ"ק של שפכים לסביבה במקום למתקני התפלה ובכך מזהמת את מי השתייה שלנו. בסקר של העמותה משנת 2006 נמצא כי בכל שנה מתים כאלף אנשים בגוש דן בלבד כתוצאה מנזקי זיהום האוויר. עדיין, הנושא הסביבתי נותר בתחתית סדר היום הלאומי ורוב הציבור אינו נוהג מתוך מודעות סביבתית גבוהה. מדוע איננו נוהגים למיין פסולת, למחזר בקבוקי שתייה או לרכוב על אופניים לעבודה? הסיבה לכך פשוטה. כל עוד האיום על חיינו אינו מוחשי, כל עוד הסכנה אינה ברורה ומיידית, יש דברים חשובים יותר לדאוג להם.

לנבחרי הציבור בוודאי שאין תמריץ להשקיע את זמנם בפעילות שאת תוצאותיה ניתן יהיה לראות רק בעוד שנים מהיום. מדיניות הצופה את פני העתיד הפחות קרוב לא תנצח את הבחירות הבאות. פופולרי יותר לצאת נגד תאונות הדרכים. דחוף יותר לעסוק בהסברה. ואילו את הציבור מעניין הרבה יותר לקרוא על עוזרת הבית של ראש הממשלה או על זוכה הריאליטי הטרי.

מדיניות ה"שב ואל תעשה"

בדיוק באותו אופן שבו אנו מתעלמים מזיהום האוויר אנו עוצמים עינינו גם אל מול הסוגיה אותה נהוג לכנות "הבעיה הדמוגרפית". על פי נתוני הלמ"ס, היום חיים בארץ ישראל קצת מעל חמישה מיליון וחצי יהודים המהווים 48.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה. על פי מחקר קתדרת חייקין לגיאוקרטוגרפיה מחודש פברואר האחרון, בשנת 2030 יחיו בין הירדן לים 42.5 אחוזים יהודים בלבד, וזאת כולל חישוב הירידה הצפויה בריבוי הטבעי של האוכלוסייה הערבית. אם נמשיך במדיניות הנוכחית, מדיניות ה"שב ואל תעשה", בקרוב נעמוד בפני שתי ברירות גרועות: לחיות כמיעוט יהודי במדינה דו-לאומית או להיות מיעוט יהודי השולט על רוב פלסטיני.

אנחנו מבינים את גודל האיום אך לא מפחדים ממנו באמת. בתל אביב מפחדים יותר מדוחות חנייה, ומדיניות ההפחדה כלפי האיום האיראני משכנעת יותר. נעים לנו יותר להמשיך לחיות באשליה של סטטוס קוו, ולתלות את הכישלון בתהליך המדיני בצד השני. האירוניה היא, שרוב הציבור תומך בפתרון שתי מדינות, שגם מנהיגי הימין כבר הבינו זאת ושכולם כבר יודעים איך ייראה הסדר הקבע.

לכדור הארץ כבר התחילו לדאוג בעולם, ומדינות רבות נוקטות צעדים מתקדמים יותר מישראל על מנת להפחית נזקים לסביבה. על ישראל מוטלת האחריות להגן על איכות הסביבה כמו גם על עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולשם כך היא חייבת להסתכל קדימה.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בתחום איכות הסביבה. מנהלת פרויקטים ביוזמת ז'נבה

לכתבה באתר nrg